בלוטות הפארוטיס (Parotid Glands) נמצאות באזור הקדמי לאוזניים, ונמשכות מאחורי התנוך לכיוון הצוואר העליון. הבלוטות מפרישות רוק בעת האכילה, ותפקידן קשור לפעולות הלעיסה ועיכול המזון. בתוך בלוטות הפארוטיס עובר עצב הפנים אשר מעצבב את שרירי הפנים. רוב הגידולים בבלוטת הפארוטיס הם שפירים, והגידול השכיח ביותר באזור זה נקרא PLEOMORPHIC ADENOMA. בערך 20% מהגידולים עלולים להיות ממאירים. הטיפול המומלץ באופן גורף הוא כריתת הגידול. כריתת הגידול מתבצעת תוך הקפדה רבה על שמירת עצב הפנים. מסיבה זו מומלץ לכרות את הגידול כשהוא קטן, כאשר אינו לוחץ על העצב ולא מקיף את העצב מכל צדדיו. סוג הכריתה, היקפה ועומקה יקבע בהתאם למיקום, גודל ומהות הגידול. מסיבה זו יש לערוך בירור יסודי לפני ההמלצה על ניתוח.

“Atlas ao head and neck surgery” series editor Chris de souza, volume editors Dan M Fliss, Ziv Gil


בלוטות הפארוטיס (Parotid Glands) נמצאות באזור הקדמי לאוזניים, ונמשכות מאחורי התנוך לכיוון הצוואר. הבלוטות מפרישות רוק בעת האכילה, ותפקידן קשור לפעולות הלעיסה ועיכול המזון. בתוך בלוטות הפארוטיס עובר עצב הפנים, אשר אחראי על שרירי ההבעה של הפנים באותו צד (ימני או שמאלי). עצב זה משפיע על תנועתיות והבעת הפנים, פתיחת וסגירת העין, החיוך, פעולת השפתיים ועוד.

נפיחות של הפארוטיס עלולה להצביע על מספר תהליכים:

  1. דלקת באחת הבלוטות נגרמת מזיהום. לאחר אבחון וטיפול מתאים הבלוטה מבריאה וחוזרת לתפקד ללא סיבוכים.
  2. אבנים הנוצרות בבלוטות (כמו גם בבלוטות רוק אחרות בפה). האבנים עלולות לחסום את צינורות הניקוז של הבלוטה, לגרום לדלקות, נפיחות וכאב. האבחון נעשה בעזרת בדיקה גופנית ובדיקות הדמיה ומעבדה מתאימות. הטיפול כולל הוצאה של האבנים בטכניקות כירורגיות רגילות או אנדוסקופיות, בהתאם למצב.
  3. גוש בבלוטה. הגוש מתגלה לרוב במישוש עצמי, ובדרך כלל איננו כואב. מצב זה דורש בירור בכדי לאפיין את הגוש ולברר האם מדובר בגידול.

על מנת לאבחן את מהות הגידול יש צורך בבדיקות הדמיה:

  1. אולטרסאונד.מדגימה את מיקום ונפח הגידול.
  2. MRI, או CT כאשר הגידול עמוק או חודרני.
  3. בדיקת ביופסיה במחט עדינה (FNA – fine needle aspiration) ובדיקה ציטולוגית - דגימה של הרקמה המרכיבה את הגוש ואבחנה של סוג התאים המרכיבים את הגידול.
גידולים בבלוטת הפארוטיס

רוב הגידולים בבלוטת הפארוטיס הם שפירים, והגידול השכיח ביותר באזור זה נקרא PLEOMORPHIC ADENOMA. אולם כ–20% מהגידולים עלולים להיות ממאירים, כאשר השכיחים מביניהם הםMUCOEPIDERMOID CARCINOMA או ADENOID CYSTIC CARCINOMA. הטיפול המומלץ בגידולים ממאירים הוא כריתה של הגידול.


חשוב לציין שגם בגידולים שפירים הטיפול המומלץ הוא כריתת הגידול, וזאת משתי סיבות: (1) סיבה אסטטית – תפקודית, הבלוטה משנה את צורת הפנים, הגידול יכול לשבש את הפרשת הרוק, לגרום לדלקות וסיבוכים. (2) שנית, מומלץ להסיר את הגידול, משום שהנסיון המחקרי מראה כי חלק מהגידולים השפירים יהפוך במהלך הזמן לממאירים.

ההליך הרפואי

כריתת הגידול מתבצעת תוך הקפדה רבה על שמירת עצב הפנים. ישנה עדיפות ניכרת להוצאת הגידול כשהוא קטן, וכל עוד שאינו לוחץ או מקיף את העצב מכל צדדיו. סוג הכריתה, היקפה ועומקה יקבע בהתאם למיקום, גודל ומהות הגידול. לשם כך מבצעים בירור יסודי בעזרת בדיקות הדמיה.

בדרך כלל מבצעים חתך ניתוחי קטן העובר דרך קמטים טבעיים, קדמית לאפרכסת ומתעגל אחורנית כשני ס"מ מאחורי תנוך האוזן (FACE LIFT INCISION). זהו חתך קוסמטי מועדף, שברוב המקרים מחלים והופך לאחר מספר חודשים לכמעט בלתי נראה. לצורך כריתת גידול גדול מימדים או עמוק, מבצעיםח תך קלאסי ע"ש בלייר, המתמשך קדמית לאפרכסת מאחורי התנוך ולתוך הצוואר העליון מתחת ללסת התחתונה. זהו חתך יותר גדול, אך גם הוא ממוקם כולו בתוך קמטים טבעיים.

ניתוח לגידולים שפירים:

ניתוח לכריתת גידול מבלוטת הפארוטיס הוא ניתוח עדין, בגלל עצב הפנים העובר בתוך הבלוטה. יש לשמור בקפדנות על עצב הפנים, אך עם זאת לבצע כריתה שלמה של הגידול. לצורך עזרה בשמירה על עצב הפנים, יעשה הרופא שימוש במכשיר לניטור עצב הפנים (NERVE MONITOR) תוך כדי הניתוח. מכשיר זה עוזר בזיהוי ושימור העצב.

ניתוח לגידולים ממאירים:

ניתוח כריתת הגידול מבוצע בדיוק כמו ניתוח לכריתת גידול שפיר, תוך הקפדת יתר על גבולות נקיים. בגידולים בעלי ממאירות גבוהה (HIGH GRADE) וגידולים גדולים המערבים את המבנים האנטומיים מסביב, מרחיבים את ההליך הכירורגי ומבצעים גם כריתה צווארית (neck dissection) – הליך בו מבצעים כריתה של הרקמה השומנית-לימפתית בצוואר המכילה בלוטות לימפה רבות אשר ייתכן ומכילות גרורות סרטניות.

קיימת המלצה לבצע כריתה צווארית גם כאשר במהלך ההליך האבחנתי הקדם-ניתוחי מאובחנות בלוטות נגועות (גרורות) או כאשר קיים סיכון קליני גבוה לנוכחות בלוטות נגועות (ע"פ בדיקה גופנית ובדיקה תוך ניתוחית). מהלך הניתוח נעשה במיומנות המנתח וניסיונו הרב בניתוחים אלה.

סיבוכים וסיכונים

פרט לסיבוכים הקשורים לכל ניתוח (כאבים, אודם, נפיחות, דמם וזיהום) הסיבוכים המשמעותיים ביותר של ניתוח הפארוטיס הם:

  1. פגיעה בתפקוד עצב הפנים, מחולשה זמנית חולפת, לחולשה קבועה, ולעתים נדירות אף שיתוק מלא של העצב (2%).
  2. פגיעה בעצב התחושה של האוזן.
  3. פיסטולה: שארית רקמת הבלוטה,ממשיכה להפריש רוק המצטבר בכיס (פיסטולה) בעור. הטיפול בבעיה זו כולל חבישות לחץ ודיאטה מתאימה.